החיפוש אחרי היופי טבעי לנו, אין בו פסול, אין מקום להאשים גבר שלא נושא אישה שלא מוצאת חן בעיניו. יש לא מעט גברים שלא מסוגלים לקבל את הצד החיצוני, הם לא עושים את זה בכוונה או באופן אישי. ובכל זאת?!
—
פגישת אימון לזוגיות עם רווק בן 34. קריקטורה במיטבה.
אני: "אז אני מבין שאתה ממש רוצה להתחתן."
הוא: "בהחלט!"
אני: "איזה יופי! ומה חשוב לך באמת בבת הזוג שאתה מחפש?"
הוא מדקלם רשימה סטנדרטית למדי של מידות ודעות – כולן טובות וחשובות.
אני: "זהו?"
הוא: "עוד משהו חשוב, בעצם… היא צריכה להיות יפה. ממש יפה."
אני: "אממ… אני מבין. בטח, זה חשוב. תראה, בראד, יש לנו כאן אתגר מסוים. אתה יודע, המציאות יכולה להיות מורכבת לפעמים…"
הוא: "סליחה, לא שמעתי טוב, איך קראת לי?"
אני, מיתמם: "בראד! מה, אתה לא בראד פיט?! אה סליחה, התבלבלתי."
וכאן אני מסביר, לאט לאט, לבחור המתוק והנחמד היושב מולי, המקריח מעט ושכרסו השמנמנה מתחילה לפעור פערים בין כפתורי חולצתו, שלא – הוא לא באמת בראד פיט. "שמע, אתה נראה אחלה." אני מוסיף, "באמת. בלי צחוק, אתה נראה 100% ובסדר גמור. כמו רוב הבחורים שאני פוגש כאן, בביה"כ או ברחוב. אבל תסביר לי למה, לעזאזל, בחורה יפהפייה-מהממת תרצה להתחתן דווקא איתך?"
אחרי חיוכים קצת מתנצלים ומאולצים, אנחנו צוחקים ביחד על יופי, מספרים מור"קים הקשורים למראה חיצוני. משחררים לחץ ובהדרגה, מפיגים את המתח. הוא נרגע קצת, מבין ומודה שדרישתו יצאה טיפה מפרופורציה.
נכון, זו קצת קריקטורה אבל אני פוגש לא מעט בחורים כאלה. וזה לא רק הניסיון האישי שלי: מחקרים מוכיחים שבאופן כללי, גברים מחפשים יופי – יותר מנשים. ולא סתם יופי, אלא יופי יוצא דופן ובולט לעיני כל. זה די טבעי אם נקבל את הדעה הגורסת שהחיפוש אחרי היופי הוא חיפוש אחרי ה"גנים הטובים". לפי מחקר אחד, אפילו תינוקות בני כמה חודשים נמשכים לפנים של אנשים יפים. זה כנראה טבוע בתוכנו.
יש לזה עוד הסבר: אנחנו לא תמיד קולטים נכון את המקום ה"אמיתי" שלנו. מחקרים מלמדים שרובנו חושבים שאנחנו "יותר" מהממוצע: 90% מהנהגים חושבים שהם נוהגים טוב יותר מהממוצע. 94% מהמרצים באוניברסיטה מאמינים שהם מרצים טובים יותר מהממוצע.
אבל אנחנו לא. אנחנו מרכיבים את הממוצע. שלא יהיו ספקות: ברור שכל אחד מאתנו מאוד מיוחד ומאוד "שווה". אבל אנחנו באותה סירה: כולנו מיוחדים וכולנו ממוצעים. רק שהדור שלנו שם את האינדיבידואל במרכז ומייצר אנשים שמאמינים באמת ובתמים שמגיע להם יותר מכולם. יש לזה גם צדדים טובים ובריאים (בכל הקשור למימוש עצמי והיעוד האישי). אבל בגדול, נטייה זו יכולה להוליד אשליה לפיה מגיע לנו הכל, כולל יפהפייה לא נרדמת או סופרמן דתי בדיוק כמוני.
אז מה עושים?
קודם כל, כדאי להבין שהחיפוש אחרי היופי טבעי לנו, אין בו פסול מצד עצמו. אין מקום להאשים גבר שלא נושא אישה שלא מוצאת חן בעיניו. ראיתי לא מעט גברים נלחמים נגד עצמם ומנסים בכל כוחם, מבינים שבחורה מסוימת מתאימה להם באופן פנימי אבל לא מסוגלים לקבל את הצד החיצוני. ראיתי אותם בוכים ו.. נפרדים. הם לא עושים את זה בכוונה או באופן אישי.
מצד שני, למרות שאין מקום להאשמה, יש מקום ללקיחת אחריות: אני מאמין בכל מאודי שעם עבודה פנימית כנה, כל אדם יכול להתבגר, להתגבר ולהעלים עין מפרט זה או אחר ביופי, כדי להתמקד באופי. בעיניי, הקריטריון צריך להיות: היות ואני לא אברהם אבינו ולא, להבדיל, בראד פיט – האם הבחורה הזו יפה בשבילי ובעיניי? לא בשביל הסרט הדמיוני שבו אני חי אלא בחיים האמיתיים, של זוגות שבונים ביחד משפחה.
זה נושא טעון ורגיש מאוד. "מה אתה רוצה?! שאתחתן עם מישהי שלא מוצאת חן בעיניי?!" כועסים לפעמים הרווקים. ממש לא. לגיטימי לא להתפשר על מציאת חן בזוגיות, זהו מרכיב יסודי בנישואין. אבל הגזמנו. בדור הפוטושופ, האגו, והסלפי, כל אחד חושב ש"מגיע" לו מישהי יפה ברמה של טופ מודל אבל בעלת מידות כמו של שרה אימנו.
בסופו של דבר, נישואים הם אומנות הפשרה. אם חפצים אנחנו בחיי זוגיות ובבניית משפחה, חייבים לקחת בחשבון את חוקי המשחק: לעולם לא נקבל את כל מבוקשנו. 100% קיים רק בפוטושופ או בסרטים. לא בחיים. לכן מומלץ לקבל את המציאות ולא לחכות למציאה. ה'ריאליטי' לא עומד להשתנות כי אין לנו שליטה עליו. אנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו – כדי להתאים אל המציאות. זו דרך לא תמיד פשוטה אבל לפחות היא משאירה לנו סיכוי לזוגיות אמיתית.
פורסם במקור באתר "סרוגים".