פרפקציוניזם הוא כמו מלח: מעט ממנו מוסיף טעם אבל יותר מדי מקלקל את התבשיל. הפרפקציוניסט ממית את עצמו באוהלה של השלמות, פשוטו כמשמעו: מרוב רצון להגיע אל ה-100%, רובנו נופלים בפח ונשארים ללא כלום. במהלך הרדיפה אחר הציפורים שעל העץ, אלה שביד בורחים לנו
——-
– "תראה, הבחור שאני יוצאת איתו פשוט מדהים! הוא מאוד חכם וכיף לי לשוחח איתו."
מסבירה לי רווקה בת 31.
– "מדהים!" אני עונה בהתלהבות. "ואיך הוא נראה בעינייך?"
– "ממש בסדר, אני מאוד מתחברת ליופי שלו." היא מפרגנת.
– "וואו, ברוך ה'! ואיך את מרגישה כלפיו?"
– "זה העניין", היא קוטעת את רצף השבחים, "הוא בחור רגיש ומכיל אבל הוא קצת חונק אותי, קצת 'דביקי' כזה. אני מרגישה שהוא לא מספיק 'גברי', קצת חסר עמוד שידרה…"
פה, חשדתי. אני מזהה כאן סממן מאוד ברור של נגיף הפרפקציוניזם בהתגלמותו. מחלת ה"חייב להיות מושלם". או שזה מאה אחוז או שזה לא קיים.
נגיף!? אבל רגע: מה רע בלהיות פרפקציוניסט? מה הבעיה בלשאוף לשלמות?! ההפך הוא הנכון: מצווה להיות מושלם! כך נהיה טובים יותר, כך משתפרים!
אז זהו שלא. ממש לא. פרפקציוניזם הוא כמו מלח: מעט ממנו מוסיף טעם אבל יותר מדי מקלקל את התבשיל. הפרפקציוניסט ממית את עצמו באוהלה של השלמות, פשוטו כמשמעו: מרוב רצון להגיע אל ה-100%, רובנו נופלים בפח ונשארים ללא כלום. במהלך הרדיפה אחר הציפורים שעל העץ, אלה שביד בורחים לנו.
באחד מסיפוריו הקצרים, רבי נחמן מברסלב מספר על אדם שמנסה למכור את הסוס שלו. בכל פעם שהוא מקבל הצעה, הוא חושב לעצמו: "אם נותנים לי סכום כזה, ודאי שהסוס שווה כפליים". וכך הולך האיש וצובר הצעות מחיר מפתות… ומסרב להן! בסופו של דבר הוא לא מקבל את הצעת המלך בכבודו ובעצמו והסוס שלו… פשוט נעלם.
ככה בדיוק פועל הפרפקציוניזם: "זה לא מספיק, אתה יכול יותר, לא מתאים לך פחות מזה!" אומר לנו הקול הפנימי הנבזי הזה. ובסופו של דבר, מרוב שאנחנו מחפשים את המושלם, אנחנו לא מתחילים ולא מתקדמים בכלל.
זה "הכל או כלום"! נדמה לי שפעמים רבות, השאיפה לשְׁלֵמוּת מופיעה אך ורק כדי לדכא אותנו ולהשאיר אותנו תקועים, באמצע אזור הנוחות שלנו.
כך גם בדייטים: הרצון למצוא התאמה של מאה אחוז רק תוקע את תהליך החיבור שעשוי להוביל לחתונה. רווקים ורווקות שאני פוגש באימון לזוגיות מסרבים להצעות קונקרטיות ומציאותיות כי אין בהן מספיק 'שְׁלֵמוּת' – כל אחד ואחת לפי הגדרתו את השְׁלֵמוּת. אבל בשורה התחתונה, אף אחד מאיתנו לא מושלם ולכן הציפיה שבן או בת הזוג יהיה מושלם וחף מפגמים – אינה מציאותית.
אז מה עושים?
קודם כל, מבינים שבפועל – דרישת השְׁלֵמוּת אינה אלא מזיקה. למי שעדיין לא בטוח, אני ממליץ לקרוא את ספרו של ד"ר טל בן שחר: "אושר אפשרי".
הספר הקצר והמצוין הזה יספק לכם תשתית מחקרית ורציונאלית על נזקי הפרפקציוניזם – כך שלא תוכלו להגן עליו יותר ולדמיין שהוא מביא יותר תועלת מנזק.
בנוסף, אפשר לשער כי השאיפה לשְׁלֵמוּת נובעת מחוסר ביטחון או הערכה עצמית נמוכה. אנחנו בדרך כלל מחפשים בחוץ את מה שחסר לנו בפנים.
לכן כדאי לעשות עבודה נפשית מעמיקה על מנת להתחיל לאהוב דווקא את עצמנו. ככל שנעריך את עצמנו יותר, כך נזכה להעריך יותר את האנשים סביבנו – כולל בן או בת זוג פוטנציאלים.
זאת ועוד: מורידים את סף ה-100. פשוט, ככה! במקום לראות את החיים ואת הדייטים ככאלו שחייבים לעבור מעל איזשהו רף דמיוני של ציון "100", מורידים את המוט ל-80 ומתחילים לזרום וליהנות מהחיים!
כשאנחנו מבקשים מהמציאות ומעצמנו לעבור "רק" את רף ה-80, כשמתמקדים בשיפור ולא בשְׁלֵמוּת – השמיים הם הגבול והכל אפשרי. גם חתונה!
—
פורסם במקור באתר "סרוגים"